פסק-דין בתיק עת"מ 22756-09-10

1.                 העותר אזרח רומניה, יליד 1973, הגיע לראשונה לארץ בחודש יוני 1996, באשרת ב/1 לעבודה בענף הבניה. רישיונו של העותר הוארך מעת לעת עד ליום 16.10.02. ממועד זה ועד גירושו של העותר מן הארץ, ביום 13.7.03, הוא שהה שלא כחוק.

ביום 11.8.03 נישא העותר בנישואין אזרחיים ברומניה לגב' מ.ב. (להלן: "מ'"), אזרחית ותושבת ישראל. ביום 18.12.03 שב העותר לארץ ובני הזוג החלו בהליך מדורג של איחוד משפחות. ביום 3.4.05 קיבל העותר רישיון ישיבה מסוג א/5.

ביום 20.7.08 בעקבות חשד כי הקשר בין העותר ומ' אשתו אינו קשר כן ואמיתי, לאחר שנמצא כי בני הזוג מתגוררים בנפרד, זומנו הם לשימוע, אחריו החליט המשיב להפסיק ההליך המדורג והורה לעותר לעזוב את הארץ.

2.                 על החלטה זו הגישו בני הזוג עתירה לבית המשפט המחוזי בבאר-שבע בשבתו כבית משפט לעניינים מינהליים (להלן: "העתירה הראשונה"), העתירה התקבלה באופן חלקי ובה נקבע כדלקמן: "העתירה מתקבלת באופן חלקי אך ורק באופן זה שהרשות תקיים שימוע נוסף אליו יוזמנו העותרים.... לאחר קיומו של השימוע, הרשות תשקול את עמדתה מחדש, תוך התייחסות לכל השיקולים הרלוונטיים... הוסבר לעותרים שאין בפסק דין זה הבעת עמדה לכאן או  לכאן" (עת"מ 352/08 כב' ס. הנשיא נ. הנדל) .

בעקבות פסק דין זה נערך לעותרים שימוע נוסף ביום 20.11.08, בסופו של השימוע, התרשם המשיב כי נמצאו סתירות בדברי העותר ואשתו באשר לכנות הקשר וקיום חיים משותפים והוחלט על הפסקת ההליך המדורג והרחקת העותר מן הארץ.

3.                 על החלטה זו הגישו בני הזוג עתירה נוספת (להלן: "העתירה השנייה"), העתירה התקבלה לאחר שבית המשפט קבע כי "השימוע שנערך לקה בחסר ולא הונחה תשתית ראייתית מספקת על פיה ניתן לקבוע כי לא הוכחה כנות הקשר בין העותרים" ונקבע כי עניינו של העותר ידון מחדש: "החל בשלב החקירה, איסוף ראיות, קיום שימוע הולם ושקילת כל השיקולים לרבות אפשרות של מתן היתר שהיה לעותר משיקולים הומניטריים, ככל שלא תאושר הבקשה לאזרחות בהליך תקין" (עת"מ 226/09 כב' ס' הנשיא השופט ב. אזולאי).

4.                 בעקבות פסק דין זה נערך שימוע נוסף לעותר, מבלי שמ' התייצבה  אף כי הוזמנה. בעקבות השימוע, הורה המשיב ביום 9.3.10 על הפסקת ההליך המדורג והרחקת העותר מן הארץ. על החלטה זו הגיש העותר עתירה נוספת באפריל 2010 (להלן: "העתירה השלישית"). כפי שמ' לא הצטרפה לשימוע, היא גם לא הצטרפה לעתירה. במהלך דיון מקדמי התבררה הסיבה לכך והסתבר כי העותר ומ' החליטו לנתק הקשר הזוגי ביניהם והם עומדים לפנות לבית המשפט לענייני משפחה, בבקשה להתרת נישואיהם. לאור ההתפתחות זו, זנח העותר טענותיו לקבלת מעמד כבן זוג, במסגרת איחוד משפחות, שינה חזית וטען כי מתקיימות בו נסיבות מיוחדות המצדיקות קבלת מעמד בישראל מכוח הקשר העמוק שנקשר בינו לבין מדינת ישראל, שעה שהגיע לארץ לראשונה בשנת 1996, מאז שהה בה כמעט ברציפות, למעט תקופה קצרה ביותר.

כן ביסס העותר עמדתו על "נוהל הטיפול בהפסקת הליך להסדרת מעמד לבני זוג של ישראלים".

בית המשפט, לאחר שבחן טענות העותר בהסתמך על הנוהל, קבע כי "... אין לעותר זכות עפ"י הנוהל הקיים להבאת ההכרעה בענין מעמדו בישראל (לאחר פקיעת הקשר הזוגי) בפני הועדה הבינמשרדית. עם זאת, לאור האמור בפסק הדין השני... ולאור העובדה שהשימוע האחרון שנערך לעותר התייחס אך ורק לענין פקיעת הקשר הזוגי ולא נתאפשר לו לטעון לענין נסיבותיו ההומניטאריות, אני מחליט כי על המשיב לאפשר לעותר להביא בפניו בהקדם את "טענותיו ההומניטאריות" ואת בקשתו כי המשיב יבחן האם יש מקום, לפנים משורת הדין להבאת ענינו של העותר בפני הועדה הבינמשרדית" (סעיף 5 עת"מ 14531-04-10 כב' הנשיא אלון) .

5.                 עניינו של העותר הובא שוב בפני המשיב ביום 29.6.10 וזה החליט לאחר שבחן עניינו שוב, כי אין בנימוקיו של העותר טעמים הומניטריים המקנים לו מעמד מכח הפסקת ההליך המדורג וכי "הטעמים הכלכליים, החברתיים והחזותיים השונים שהועלו, אין בהם כדי להקנות מעמד במדינת ישראל מטעם זה או אחר" (נספח א' לעתירה).

מכאן העתירה שבפני.

טענות העותר

6.                 טענות העותר סומכות על נוהל 5.2.0017 מעודכן ליום 11.5.09, שהינו "נוהל הטיפול בהפסקת הליך להסדרת מעמד לבני זוג של ישראלים" (להלן - "הנוהל"). סבור הוא שהמשיב לא ישם את הוראות הנוהל או שישם אותו באופן לקוי. עוד נטען כי במהלך השנים שחלפו נטע העותר שורשיו בארץ, יצר קשרי משפחה וחברויות ומדינת ישראל היא מרכז חייו. המשיב התעלם גם מחוות דעת פסיכולוגית, עליה סמך העותר ובה אישר הפסיכולוג כי "מדובר באדם חיובי התורם לסביבתו ואהוד עליה ושגירושו מכאן תגרום רק רע לכל המעורבים". העותר סבור כי יש להמשיך בהליך המדורג בשל נסיבותיו ההומניטאריות ולהעביר הדיון בפני הועדה ההומניטרית.

טענה נוספת היא כי הגורם שהחליט בעניינו של העותר, גב' מזל כהן, אינה הגורם שערך בפועל את השימוע ומכיון שכך השימוע שנערך פגום, עד כדי ביטולו.

עמדת המשיב

7.                 המשיב סבור כי העותר ממאן להשלים עם העובדה שעליו לעזוב את הארץ, אף כי אינו עומד בתנאי הסף שנקבעו בנוהל. בשימוע שנערך לעותר הציג הוא את כל טענותיו וצירף כל מסמך שחפץ ולאחר בחינת מכלול טענותיו הוחלט שאין נסיבות הומניטריות המצדיקות הישארותו בארץ ואין מקום להעביר עניינו לועדה הבינמשרדית. עמדת המשיב היא כי ישם באופן מלא את שנקבע בעתירה השלישית, בחן ושקל את טענותיו ההומניטאריות של העותר והחליט שאין בטענות שהעלה כדי להקנות לו מעמד בישראל. בעובדה שלא הגורם שהיה נוכח בשימוע הוא שנתן ההחלטה, אין כדי לפגום בזכיותיו של העותר, ואין בה כדי להקים פגם המבטל השימוע.

דיון

8.                 סעיף 7 לחוק האזרחות תשי"ב 1952 (להלן: "החוק") הדן בהתאזרחות של בני זוג קובע: "בעל ואשתו שאחד מהם אזרח ישראלי או שאחד מהם ביקש להתאזרח ונתקיימו בו התנאים שבסעיף 5(א) או הפטור מהם, יכול השני לקבל אזרחות ישראלית על ידי התאזרחות, אף אם לא נתקיימו בו התנאים שבסעיף 5(א)".  לשר הפנים שיקול דעת רחב אם להעניק אזרחות ישראלית לבן הזוג מכוח הנישואין לאזרח ישראלי (ראו: בג"ץ 758/88 קנדל נ' שר הפנים פ"ד מו(4) 520,505 (1992); עע"ם 4614/05 מדינת ישראל נ' אורן, פיסקה 5 (טרם פורסם, 16.3.2006); בר"ם 696/06 אלקנוב נ' בית הדין לביקורת המשמורת של שוהים שלא כדין, פיסקה 16 (טרם פורסם, 18.12.2006).

העותר שב וממחזר טענותיו לגבי תוקפו של הנוהל וישומו על ידי המשיב וחובתו להעביר עניינו של העותר בפני הודעה הבינמשרדית, אף כי טענות אלה נדונו והוכרעו על ידי הנשיא אלון בעתירה השלישית. שם נקבע מפורשות כי אין לעותר מעמד על פי הנוהל וכי "... הוראת הנוהל דנן לעניין 'זכותו' של בן הזוג הזר להבאת עניינו בפני הועדה אינה חלה כאמור בעניינו של העותר דנן" (עמ' 5 לפסה"ד) . בנסיבות אלה, לא היה מקום לשוב ולמחזר שוב הטענות לגבי הנוהל ולטעון אותן מחדש, כאילו לא הוכרע דבר , שכן, כל שהוחזר לדיון זה, שמיעת הטענות ההומנטיריות של העותר.